הלכות גדולות · סימן י״א, י״ג

(פסק) אמר רבא הלכתא חמץ בזמנו בין במינו ובין שלא במינו אסור ומדלא קא יהיב שיעורא למילתא למימרא דבמשהו כרב ושלא בזמנו בין במינו ובין שלא במינו מותר כרבי שמעון ומי אמר רבא הכי והאמר רבא רבי שמעון קנסא קניס הואיל ועבר עליה בבל יראה ובל ימצא הני מילי בעיניה אבל על ידי תערובות לא ואזדא רבא לטעמיה דאמר רבא כי הוינן בי רב נחמן כי הוו נפקא שבעה יומי דפסחא אמר לן פוקו אייתו לי חמרא מבני חילא ותנן (פסחים כח.) חמץ של נכרי שעבר עליו הפסח מותר בהנאה ושל ישראל אסור ודגוי באכילה נמי שרי והאי דקתני בהנאה משום ישראל. והיכא דאית ליה עריבת העבדנין שנתן לתוכה קמח ומים כדי לעבד בה עורות והגיע שעת ביעור חמץ אם בתוך שלשה ימים חייב לבער ואם לאחר שלשה ימים אינו חייב לבער מאי טעמא דכיון דעברו עליו שלשה ימים נפסד ונפסל מלאכול הכלב ואם נתן לתוכה עורות ואפילו יום אחד או שעה אחת קודם ביעור חמץ אין זקוק לבער דמדנתן לתוכה עורות נפסל מאכילת הכלב ואין הכלב יכול לאוכלו דתנן (פסחים מה:) עריבת העבדנין שנתן לתוכו קמח תוך שלשה ימים חייב לבער לאחר שלשה ימים אין חייב לבער אמר רבי נתן במה דברים אמורים שלא נתן לתוכה עורות אבל אם נתן לתוכה עורות אפילו בתוך שלשה ימים אין חייב לבער אמר רב הלכה כרבי נתן אפילו יום ואפילו שעה אחת. (פסחים מ.) אמר אביי האי חצבא דאבישונא סיחפה שרי זקפה אסיר רבא אמר אפילו זקפה נמי שרי מי פירות נינהו ומי פירות אין מחמיצין והלכתא כרבא. פירוש אבישונא שתיתא דשיכלי רטיבתא בין דחיטי ובין דשערי. (שם ל.) אמר רב קדרות בפסח ישברו דילמא אתו לבשולי בהו במינן ושמואל אמר לא ישברו אלא לשהינהו לאחר הפסח וליעביד בהו בין במינן ובין שלא במינן. (שם ע"ב) אמר ליה רבינא לרב אשי הני סכיני דאשתמיש בהו חמירא מאי אמר ליה אנא חדאתא עבדין לי תינח מר דאיפשר ליה כולי עלמא מאי אמר ליה כעין חדאתא קאמינא לך פרזלא מלבני באור וקתא מגעילה ברותחין ובכלי ראשון והלכתא אידי ואידי ברותחין ובכלי ראשון.