הלכות גדולות · סימן י׳, ח׳

(שם פב.) כיצד משתתפין בתחומין מניח את החבית ואומר הרי זו לכל בני עירי לכל מי שילך לבית האבל או לבית המשתה וכל שקבל עליו מבעוד יום מותר משחשיכה אסור שאין מערבין משתחשך. (שם פ.) איתמר עירובי תחומין רב אמר צריך לזכות ושמואל אמר אין צריך לזכות שתופי מבוי רב אמר אין צריך לזכות ושמואל אמר צריך לזכות אמר רב נחמן אחד זה ואחד זה צריך לזכות והלכתא צריך לזכות כרב נחמן. (שם יז.) אמר רבה בעי מניה מרב הונא ובעי מניה מרב יהודה ערב דרך הפתח ונסתם הפתח דרך החלון ונסתם החלון מהו ואמר לי הואיל והותרה מקצת שבת הותרה כל השבת כולה וכן הלכה. (שם פט.) כל גגות העיר רשות אחת ובלבד שלא יהא גג גבוה עשרה או נמוך עשרה דברי רבי מאיר וחכמים אומרים כל אחד ואחד רשות לעצמו רבי שמעון אומר אחד גגות ואחד חצרות ואחד קרפיפות כולן רשות אחת הן לכליה ששבתו בתוכן ולא לכלים ששבתו בתוך הבית. (שם צא.) אמר רב הלכה כרבי שמעון והוא שלא עירבו אבל עירבו גזרינן דילמא אתי לאפוקי מאני בתים לגג דרך חצרו ושמואל אמר בין עירבו ובין לא עירבו וכן א"ר יוחנן מי לחשך הלכה כרבי שמעון בין עירבו ובין לא עירבו ולא גזרינן דילמא אתי לאפוקי ממאני דבתים לגג דרך חצר. והילכתא גגות חצרות וקרפיפות כולן רשות אחת הן ואפילו אכסדרה ומרפסת נמי בהדייהו (שם ע"ב) דתניא גג וחצר אכסדרה ומרפסת וקרפף ומבוי כולן רשות אחד לכלים ששבתו בתוכן וכן הלכה. (שם מז:) הנהו דיכרי דאתו למברכתא שרא להו רבא לבני מחוזא למיזבן מנייהו א"ל רבינא לרבא מאי דעתיך דאמר רב יהודה אמר שמואל נכסי הגוי אין קונין שביתה הא שמואל ורבי יוחנן הלכה כרבי יוחנן ואמר רב חייא בר אבין א"ר יוחנן חפצי הגוי קונין שביתה גזירה בעלים דגוי אטו בעלים דישראל הדר אמר רבא ליזדבנו לבני מברכתא דכולה מברכתא לדילהו כארבע אמות דמיא. (שם מח.) הני ארבע אמות מאי עבידתייהו דתניא שבו איש תחתיו כתחתיו וכמה תחתיו ארבע אמות גופו שלש אמות ואמה כדי לפשוט ידיו ורגליו דברי רבי מאיר רבי יהודה אומר גופו שלש אמות ואמה כדי ליטול חפץ תחת מראשותיו ומניח תחת רגליו ומתחת רגליו ומניח תחת מראשותיו מאי בינייהו איכא בינייהו אמה של קדש רבי מאיר סבר אמה כדי פישוט ידיו ורגליו בדידיה ורבי יהודה סבר באמה של קדש. (שם פו.) המניח את ביתו והלך לשבות בעיר אחרת אחד נכרי ואחד ישראל אוסר דברי רבי מאיר רבי יהודה אומר אינו אוסר רבי יוסי אומר נכרי אוסר ישראל אין אוסר לפי שאין דרך ישראל לבוא בשבת רבי שמעון אומר המניח את ביתו והלך לשבות אצל בתו באותה העיר אינו אוסר שכבר הסיע מלבו. אמר רב הלכה כר"ש ודווקא בתו אבל בנו לא כדאמרי אינשי נבח בך כלבא עול נבח בך גוריתא פוק. (עירובין מא:) מי שהוציאוהו גוים או רוח רעה אין לו אלא ארבע אמות החזירוהו כאלו לא יצא הוליכוהו לעיר אחרת נתנוהו בדיר או בסהר רבן גמליאל ורבי אלעזר בן עזריה אומר מהלך את כולה רבי יהושע ורבי עקיבא אומר אין לו אלא ארבע אמות ומעשה שבאו מפרנדיסין והפליגה ספינתם בים רבן גמליאל ורבי אלעזר בן עזריה הלכו את כולה ר' יהושע ורבי עקיבא לא זזו מארבע אמות שרצו להחמיר על עצמן (שם עב:) אמר רב הלכה כרבן גמליאל בדיר וסהר וספינה ושמואל אמר הלכה כר"ג בספינה אבל לא בדיר וסהר (שם מג.) אמר לו רב אחא בריה דרבא לרב אשי הלכה מכלל דפליגי אין והתניא חנניה אומר כל אותו היום ישבו ודנו בדבר הלכה אמש הכריע אחי אבא ביניהם הלכה כרבן גמליאל בספינה והלכה כרבי עקיבא בדיר וסהר. (שם מה:) היו שנים מקצת אמותיו של זה בתוך אמותיו של זה מביאין ואוכלין באמצע ובלבד שלא יוציא מתוך שלו לתוך של חבירו ואם היו שלשה ואמצעי מובלע ביניהם הוא מותר עמהן והן מותרין עמו ושניהם החיצונים אסורין זה עם זה אמר רבי שמעון למה הדבר דומה לשלשה חצרות פתוחות זו לזו ופתוחות לרשות הרבים ערבו שתים החיצוניות עם האמצעיות היא מותרת עמהן והן מותרות עמה ושתים החיצונות אסורות זו עם זו. (שם מט:) אמר רב חמא בר גוריא אמר רב הלכה כר' שמעון מי שבא בדרך והיה ירא שמא תחשך והיה מכיר אילן או גדר ואמר תהא שביתתי תחתיו לא אמר כלום שביתתי בעיקרו מהלך ממקום רגליו ועד עיקרו אלפים אמה ומעיקרו לביתו אלפים אמה נמצא מהלך משחשיכה ארבעת אלפים אמה (שם נא.) אמר רבא והוא דכי רהיט מטי לעקרו (שם מט:) אין מכיר או אינו בקי בהלכה ואמר תהא שביתתי במקומי זכה לו ממקומו אלפים אמה לכל רוח עגולות דברי רבי חנניה בן אנטיגנוס וחכמים אומרים מרובעות כטבלא מרובעת כדי שיהא נשכר את הזוית וזה הוא שאמרו עני מערב ברגליו רבי מאיר אומר אין לנו אלא עני רבי יהודה אומר אחד עני ואחד עשיר לא אמרו מערבין בפת אלא להקל על עשיר שלא יצא ויערב ברגליו (שם נא:) אמר רב נחמן מחלוקת במקומו דרבי מאיר סבר עיקר עירוב בפת עני אין עשיר לא ורבי יהודה סבר עיקר עירוב ברגל אחד עני ואחד עשיר אבל במקום פלוני דברי הכל עני אין עשיר לא. תניא כוותיה דרב נחמן אחד עני ואחד עשיר בפת ולא יצא עשיר (אלא) [חוץ] לתחום ויאמר תהא שביתתי במקום פלוני לפי שלא אמרו לערב ברגל אלא למי שבא בדרך וחשכה לו דברי רבי מאיר רבי יהודה אומר אחד עני ואחד עשיר מערבין ברגל ויצא עשיר חוץ לתחום ויאמר תהא שביתתי במקומי וזה הוא עיקרו של עירוב והתירו לו לבעל הבית לשלח עירובו ביד בנו ביד עבדו או ביד שלוחו בשביל להקל עליו.