(פסק) ולא מערבינן לתחומין אלא לדבר מצוה ומשום מילתא דמצוה עבדו רבנן תקנתא דמנח עירובא ממעלי שבתא סוף אלפים אמה מן מתא דיתיב בגוה ומשתרי ליה לסגויי מן היכא דיתיב ערוביה ולקמיה אלפים אמה טפי לא משתרי ליה. ואי מנח עירוב למיזל לדבר הרשות או דקא מזמני ליה לסעודת הרשות או לכל דדמי ליה לא משתרי ליה למיזל (שבת פב.) דאמר רב יוסף אין מערבין אלא לדבר מצוה מאי טעמא משרא שביתא דשבת לדבר הרשות לא שרינן. והיכא דאיתרמי דאתא גייסא למתא או דקא שטיף לה נהרא או דנפלה בה דליקה או דאית בה מפולת אף על גב דמרחקא ההיא מתא טפי מאלפים אמה ולא אתנח עירובא ממעלי שבתא שרי ליה למיזל ואצולי בשבתא והוה ליה כבני ההיא מתא ויש לו אלפים אמה לכל רוח דתנן (ר"ה כג:) אשה חכמה הבאה לילד וכן הבא להציל מן הגייס ומן הנהר ומן הדליקה ומן המפולת הרי הן כאנשי העיר ויש להם אלפים אמה לכל רוח:
הלכות גדולות · סימן י׳, ה׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Halakhot Gedolot, Warsaw 1874
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך הלכות גדולות, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.