הלכות גדולות · סימן י׳, י״ח

(פסק) ואסיר למשקל אבנים של בית הכסא מרשות הרבים בשבת אבל בכרמלית שרי. והכין אמרו משום מר רב יהודה אלוף דמנהר פקוד דבצרה ביממא רשות הרבים ובליליא דאיכא חראסי ככרמלית דמיא. (עירובין כב:) אחד באר הרבים ובור הרבים ובאר היחיד עושין להם פסין אבל לבור היחיד עושין לו מחיצה גבוהה עשרה טפחים דברי ר"ע רבי יהודה בן בבא אומר אין עושין פסין אלא לבאר הרבים בלבד ולשאר עושין להם חגורה גבוהה עשרה טפחים (שם כג.) אמר רב יוסף אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרבי יהודה בן בבא. ואמר רב יוסף אמר רב יהודה אמר שמואל לא הותרו פסי ביראות אלא לבאר מים חיים בלבד וצריכא דאי אשמעינן הלכה כרבי יהודה בן בבא הוה אמינא דרבים ואפילו מכונסין ולאפוקי מדר"ע אתי קמ"ל דלא התירו פסי ביראות אלא לבאר מים חיים בלבד. ואי אשמעינן באר מים חיים הוה אמינא לא שנא דרבים ולא שנא דיחיד צריכה. והיכא דמערב חד גברא לכל בני מבוי או לכל בני חצר אי מדידיה קא שקיל ריפתא ומערב לכולהו צריך לזכויי להו על ידי אחר דפליג מיניה וא"ל הכי זכי בהאי עירובא לכל בני מבוי או לכל בני חצר דתנן (שם עט:) כיצד משתתפין במבוי מניח את החבית ואומר הרי זו לכל בני מבוי ומזכה להן על ידי בנו ובתו הגדולים ועל ידי אשתו ועל ידי עבדו ושפחתו העברים אבל אינו מזכה להן לא על ידי בנו ובתו הקטנים ולא על ידי עבדו ושפחתו הכנענים מפני שידם כידו ואי אית להו אוכלא גביה וקא בעי ערובי עלייהו ומשקל מניה צריך לאודעינהו. ומבוי דקאמרינן דכי מערבין ביה שרי לטלטולי ביה הני מילי היכא דלא מידלי טפי מעשרין גרמידי אבל מידלי טפי מעשרין גרמידי צריך למעוטי' דתנן (שם ב.) מבוי שגבוה מעשרים אמה ימעט. ולא מיתכשר מבוי לטלטולי ביה עד דעבדין ביה לחי או קורה אפומא דשבילא (שם יא:) דתנן הכשר מבוי בית שמאי אומרים לחי וקורה ובית הלל אומרים או לחי או קורה רבי אליעזר אומר לחיים משוש רבי ישמעאל אומר תלמיד אחד לפני רבי עקיבא לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על מבוי שהוא פחות מארבע אמות שהוא [ניתר] או בלחי או בקורה על מה נחלקו על מארבע אמות ועד עשר אמות שבית שמאי אומרים לחי וקורה ובית הלל אומרים או לחי או קורה א"ר עקיבא על זה ועל זה נחלקו והלכה כבית הלל: