הלכות גדולות · סימן א׳, נ׳

(שם לד:) ת"ר קידה על אפים שנאמר ותקד בת שבע אפים ארץ. כריעה על ברכים שנא' קם מלפני מזבח ה' מכרע על ברכיו. השתחייה זו פישוט ידים ורגלים שנא' הבוא נבוא אני ואמך ואחיך להשתחות לך ארצה. (שם לד.) העובר לפני התיבה לא יענה אחר הכהנים אמן מפני הטירוף. (שם ע"ב) המתפלל וטעה סימן רע לו ואם שליח ציבור הוא סימן רע לשולחיו. אר"ח בהידי אמר רב ספרא משום חד דבי רבי באבות תניא נמי הכי המתפלל צריך שיכוין את לבו בכולה ואם אינו יכול לכוין בכולה יכוין את לבו באחת בהידי אמר רב ספרא משום חד דבי רבי באבות. (שם לא.) אמר רבי חנינא לעולם אל יתפלל אדם אלא בבית שיש בו חלונות שנא' וכוין פתיחין ליה בעיליתיה נגד ירושלם. (תענית ח.) א"ר אמי אין תפלתו של אדם נשמעת אלא אם כן משים נפשו בכפו שנאמר נשא לבבנו אל כפים אל אל בשמים בתר דנפק אוקים רב אמורא עליה ודרש ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו ולבם לא נכון עמו ולא נאמנו בבריתו ואף על פי כן והוא רחום יכפר עון: