הלכות גדולות · סימן א׳, מ״ז

(פסק) והלכתא שרי לצלויי באורחא ואי דחיל דילמא פסקין ליה אסיר. (ברכות לג.) ואפילו נחש כרוך על עקיבו לא יפסיק. אמר רב יוסף לא שנו אלא נחש אבל עקרב פוסק. ונחש לא פסיק והתניא נפל לגוב אריות אין מעידין עליו שמת לחפירה מליאה נחשים ועקרבים מעידין עליו התם אגב איצצא מזקי. אמר רב יצחק בריה דרב יהודה ראה שוורים באין כנגדו פוסק תפלתו דתני ר' חייא בר אושעיא מרחיקים משור תם חמשים אמה ומשור מועד מלא עיניו. ת"ר מעשה במקום אחד שהיה בו ערוד והיה מזיק את הבריות באו והודיעו את ר' חנינא בן דוסא אמר להם הראוני את חורו הראוהו את חורו והניח עקיבו עליו נשכו ומת ערוד נטלו על כתיפו והביאו לבית המדרש אמר להם בניי ראו שאין ערוד ממית אלא חטא ממית באותה שעה אמרו אוי לו לאדם שפגע בו ערוד אוי לו לערוד שפגע בו ר' חנינא בן דוסא. אמרין במערבא כל מי שנשכו ערוד אם הוא קודם למים מת ערוד ואם ערוד קודם למים מת אדם ורבי חנינא בן דוסא היה מתפלל ונשכו ערוד זמן לו הקב"ה מעין תחת עקבו ונגעו רגליו במים ומת ערוד. (ברכות לג) מזכירין גבורות גשמיה בתחיית המתים ושואלין את הגשמים בברכת השנים והבדלה בחונן הדעת ר' עקיבא אומר אומרה ברכה רביעית בעצמה רבי אליעזר אומר בהודאה. מזכירין גבורות גשמים בתחיית המתים מאי טעמא תני רב יוסף מתוך ששקולה כתחיית המתים לפיכך קבעוה בתחיית המתים. ושואלין את הגשמים בברכת השנים. מאי טעמא תני רב יוסף מתוך שהיא פרנסה לפיכך קבעוה בברכת פרנסה: