הלכות גדולות · סימן א׳, ל״ט

(פסק) ורויא זביניה זביני בין דזבין ובין דמזבין ואי עבר עבירה דמחייב עלה קטלא קטלינן ליה ואי מחייב עלה מלקות מלקינן ליה ובצלותא לא מיחייב (עירובין סה.) דתנו רבנן שכור מקחו מקח וממכרו ממכר עבר עבירה שיש בה מיתה ממיתין אותו מלקות מלקין אותו כללו של דבר הרי הוא כפקח לכל דבר אלא שפטור מן התפלה ודוקא דידע משקל ומטרא וידע מאי יהיב ומאי שקיל אבל ודאי שכור שעברו יין ולא ידע מאי יהיב ומאי שקל כשכרותיה דלוט דכתיב ביה ולא ידע בשכבה ובקומה פטור דאמר רבי חנינא לא שנו אלא שלא הגיע לשכרותו של לוט אבל הגיע לשכרותו של לוט פטור מכלום ואי לא (נראה דצ"ל ואילו) אשתי רביעית יין וגאני קליל או דמסגי (מי לא) [מילא] מצי מצלי (שם סד:) דאמר רמי בר אבא דרך מיל ושינה כל שהו מפיגה את היין. אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה לא שנו אלא ששתה רביעית אבל יתר מרביעית כ"ש שדרך טורדתו ושינה משכרתו וה"מ מהלך יתר ממיל דמשכרא ליה דרך אבל רכוב לא משכרא ליה דרך. ולא מיבעיא שכור דאסור לצלויי אלא אפי' איניש דטרידא דעתיה לא מיבעי ליה לצלויי עד דצילא דעתיה (שם ס"ה.) דאמר רב חייא בר אשי אמר רב כל שאין דעתו מיושבת עליו אל יתפלל דאמר מר בצר אל יורה. ובעידנא דרתיח איניש לא מיתבעי ליה לצלויי עד דנייח דר' חנינא יומא דרתח לא מצלי דאמר מר בצר אל יורה. שמואל לא מצלי בביתא דאית ביה שיכר' רב פפא לא מצלי בבית' דאית ביה הרסנא. אמר רבי חנין לא נברא יין בעולם אלא לנחם בו אבלים ולשלם בו שכר לרשעים בעולם הזה שנא' תנו שכר לאובד ויין למרי נפש. (ברכות ל"א:) ויאמר אליה עלי עד מתי תשתכרין מכאן לרואה דבר מגונה בחבירו צריך להוכיחו. ותען חנה ותאמר לא אדני אמר עולא ואיתימא ר' יוסי בר' חנינא אמרה לו לא אדון אתה בדבר זה (ע"ש). איכא דאמרי הכי קאמרה ליה לא אדון אתה בדבר זה ולא רוח הקודש שרויה עליך מי לא ידעת דאשה קשת רוח אנכי. ויין ושכר לא שתיתי מכאן לחושדים אותו בדבר ואין בו שצריך להודיעו. ויען עלי ויאמר לכי לשלום מכאן לחושד את חבירו בדבר שאין בו שצריך לפייסו ולא עוד אלא שצריך לברכו שנ' ואלהי ישראל יתן את שלתך: