(פסק) והיכא דטעה יחיד ולא אדכר דראש חדש בין בצפרא בין במוסף בין במנחה הדר מצלי בין איתיה לשליחא דציבורא ובין לא איתיה ואי איתיה לשליחא דציבורא ואזיל מכוין דעתיה ושמע כולה צלותא משליחא דציבורא מרישא ועד סופה נפיק ידי חובתה אבל היכא דצלי ערבית ולא אדכר דראש החדש אין מחזירין אותו דאמר (שם ל:) רב ענן אמר רב טעה ולא הזכיר של ראש חדש בערבית אין מחזירין אותו לפי שאין מקדשין את החדש אלא ביוה והני מילי בראש חדש אבל טעה ולא אדכר דשבתא ודיום טוב או דחולו של מועד בערבית מהדרינן ליה ואף על גב דקיימא לן דתפלת ערבית רשות הני מילי היכא דלא קבעי צלויי דלא מטרחינן ליה אבל טרח צלי ליה ולא אדכר דשבתא ודיום טוב ודחולו של מועד קבלה ושויה עליה חובה והדר מצלי לבר מראש חדש דלא הדר מצלי דאין מקדשין את החדש אלא ביום. ושליח ציבור כי טעי בכל תפלות מהדרינן ליה ומצלי לבר מן תפלת שחרית דלא מטרחינן ליה למיהדר חדא מפני טורח ציבור ועוד שהרי תפלת המוספין לפניו:
הלכות גדולות · סימן א׳, ל״ג
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Halakhot Gedolot, Warsaw 1874
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך הלכות גדולות, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.