(פסק) ואסור ליה לאיניש לעיקרי קרית שמע כשהוא ערום ואפילו קאים במיא ומטא זמן קרית שמע דהא מיכסי במיא אסיר ליה למקרי דתנן (ברכות כב:) ירד לטבול אם יכול לעלות ולהתכסות ולקרות עד שלא תהא הנץ החמה יעלה ויתכסה ויקרא ואם עד דסליק עבר זמן קרית שמע יתכסה במיה ויקרא (ברכות כה:) והני מילי במים עכורין אבל במים צלולין לא מאי טעמא דקא חזי לבו ערוה ואסיר דאמר רבה המתפלל אם היה לבו רואה את הערוה אסור שנאמר והיו עיני ולבי שם כל הימים. ואומר נשא לבבנו אל כפים אל אל בשמים. תנו רבנן מים צלולין אדם עומד בהן עד צוארו וקורא ויש אומרים עוכרן ברגלו והא עקבו רואה את הערוה קסבר עקבו רואה את הערוה מותר והילכתא עקבו רואה את הערוה מותר עקבו נוגע בערוה אסור:
הלכות גדולות · סימן א׳, כ״א
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Halakhot Gedolot, Warsaw 1874
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך הלכות גדולות, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.