הלכות גדולות · סימן א׳, קכ״ט

(שבת מא.) תנו רבנן אכל ולא שתה אכילתו דם וזו היא תחילת חולי מעיים אכל ולא הלך ארבע אמות אכילתו מרקבת וזו היא תחילת רוח רעה (ב"מ קיג:) כי הא דאמר שמואל כל מילי ידענא מאי אסותייהו בר מן תלת מאן דאכיל אהינא מרירא קמי לחמיה ומאן דקטיר מתנא דכיתנא אחרציה ומאן דאכיל ריפתא ולא מסגי ארבע אמות. (שבת שם) נצרך לנקביו ואכל דומה לתנור שהסיקו על גבי אפרו וזו היא תחילת רוח זוהמא רחץ בחמין ולא שתה מהן דומה לתנור שהוסק מבחוץ ולא הוסק מבפנים רחץ בחמין ולא נשתטף בצונן דומה לברזל שהוכנס לאור ולא הוכנס למים רחץ ולא סך דומה למים על גבי חבית. שלשה שאכלו כאחת אינן רשאין לחלק. (ברכות מה:) יהודה מר בר מרימר ומר בר רב אשי ורב אחא מדיפתא כריכו ריפתא בהדי הדדי לא הוה בהו חד דמיפלג מחבריה אמרי כי תנן שלשה כשאכלו כאחת חייבין לזמן הני מילי היכא דאיכא גדול אבל הכא חילוק ברכות עדיף בריכו חד חד לחודיה. אתו לקמיה דמרימר אמר להו ידי ברכה יצאתם ידי זימון לא יצאתם ואם תאמרו נחזור ונזמן אין זימון למפרע. (ברכות מז:) אמר רבי יוחנן קטן פורח מזמנין עליו היכא דאתחיל ליה לאתויי שתי שערות ועדאן לא אייתי ההוא קטן פורח ודוקא דעייל ליה בתלת עשר ויודע למי מברכין. ולית הלכתא ככל הני שמעתתא אלא כי הא דאמר רב נחמן קטן היודע למי מברכין מזמנין עליו כי הא דאביי ורבא בר רב חנין כריכו ריפתא קמיה דרבה אמר להו למאן מברכינן לרחמנא והיכא יתיב אביי נפק לבראי ואחוי לרקיעא רבא בר רב חנין אחוי לטללא אמר להו תרוייכו גברי רברבי הויתו מיהו בוצין מקטפיה ידיע.