(חולין קז ב) אבוה דשמואל אשכחיה לשמואל בריה דקא בכי, א"ל אמאי קא בכית, דמחיין רבאי, ואמאי מחייך, דאמר לי אמאי לא משית ידך וספת לינוקא, ואמאי לא משית, א"ל הוא אכיל ואנא משינא, אמר אבוה דשמואל לההוא רביה לא מסתך דלא גמרת אלא מימחא נמי מחית לינוקא. והלכתא, אוכל מחמת מאכיל בעי נטילת ידים, מאכיל גופיה לא בעי נטילת ידים. וכל איתתא או גברא דמוכלין לחמא לינוקא, ינוקא צריך למימשא ידיה דזימנין דלא עיילא אומצא ושדי ידיה לפומיה ומעייל ליה, מאן דקא מוכיל להו לא צריך.
הלכות גדולות · סימן א׳, קכ״ג
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Halakhot Gedolot, Warsaw 1874
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך הלכות גדולות, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.