(עמוד עה) ומבעי ליה לאיניש לממשי ידיה והדר מקבע סעודתיה ואע"ג דקא אכיל חולין, דתנן (חגיגה יח ב) נוטלין לידים לחולין ולמעשר. אמר רב אידי בר אבין אמר ר' יצחק בר אשיין (חולין קו א) לא אמרו נטילת ידים לחולין אלא מפני סרך תרומה ועוד מצוה, מאי מצוה, אמר אביי מצוה לשמוע דברי חכמים, רבא אמר מצוה לשמוע דברי רבי אלעזר בן ערך מכאן סמכו חכמים לנטילת ידים לחולין מן התורה. אמר ליה רבא לרב נחמן מאי משמעא האי בנוגע הזב הוא דכתב, א"ל אי בנוגע בזב כי שטף ידיו במים מי קא טהרן, אלא הכי קאמר הא אחר שלא שטף ידיו במים טמא. ת"ר (עירובין כא ב) מעשה בר' עקיבא שהיה חבוש בבית האסורין והיה יהושע הגרסי משמשו, בכל יום ויום היה מכניס לו מים במדה, יום אחד מצאו שומר בית האיסורין אמר לו היום מימיך מרובים שמא לחתור בית האיסורין אתה מבקש, שפך חציין והניח חציין, כיון שהגיע אצל רבי עקיבא אמר לו יהושע אי אתה יודע שאני זקן וחיי תלויין בחייך, סח לו כל המאורע אמר לו תן לי מים ליטול ידי, אמר לו לשתות אין מגיעין לרחוץ ידיך מגיעין, אמר לו מה אעשה שחביריי חייבו עליהן מיתה מוטב שאמות מיתת עצמי ואל אעבור על דברי חבירי, אמרו לא טעם כלום עד שהביאו לו מים ונטל ידיו.
הלכות גדולות · סימן א׳, קי״ג
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Halakhot Gedolot, Warsaw 1874
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך הלכות גדולות, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.
