ומלבד כל זה מצוי שהולך חוץ לעיר ובאים לידי יחוד ע״י הטיול, ואיסור יחוד עם העריות לבד הוא ג״כ איסור גדול מאד, ובזמנינו הפנויות הם עריות כי הם בחזקת נדות. ודע עוד דאפילו אם היא עתידה להיות אשתו כגון שהיא אחר כתיבת התנאים אף אם יקל לעצמו לטייל עמה, ואף זה הוא גנאי לאדם ישר (עי׳ ברכות מ״ג:), עכ״פ יזהר מלהתייחד עמה שלא בפני אדם, כי היא שוה לכל הנשים בענין זה, ואין שום היתר בזה מחמת כתיבת התנאים אפילו אם היתה טהורה, וכ״ש שהיא בודאי נדה כ״ז שלא טבלה כדין, ע״כ איסור יחוד במקומו עומד. וכ״ש בחיבוק ונישוק מן התורה שע״ז בא הכתוב ׳לא תקרבו לגלות ערוה׳, כמו שכתב הרמב״ם פכ״א מהלכות איסורי ביאה: ׳המחבק או מנשק אחת מכל העריות עובר בלאו דלא תקרבו לגלות ערוה׳, והמקילין בזה עתידין ליתן את הדין ע״ז בעוה״ב, וגם לא יראו טוב בעוה״ז.
גדר עולם · סימן ח׳, ד׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1892
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך גדר עולם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.
