האוסר הנאתו על חבירו ואין לו מה יאכל נותן לאחר לשם מתנה והלה מותר בה ואם אין עמהם אחר מניח על הסלע ואומר ה"ז הפקר לכל מי שירצה ודוקא בנותן לאחר לשם מתנה בסתם אבל אם אמר לחבירו אני נותן לך ויבא פלוני שהוא אסור בהנאתו ויאכל עמך אסור ולא עוד אלא אפי' נותן לו סתם וחזר ואמר לו רצונך שיבא פלוני ויאכל עמך אם הוכיח סופו על תחלתו שלא נתן לו אלא ע"מ שיבא פלוני ויהנה כגון שהיה מתנה מרובה אסור שהרי ניכר הדבר שלא גמר להקנותו (שם סעיף ע'):
חכמת אדם · סימן צ״ט, ה׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.