חכמת אדם · סימן צ״ט, א׳

דין הנודר הנאה מחבירו מסי' רכ"א עד רכ"ח:ראובן שאסר נכסיו על שמעון או שאסר עצמו מנכסי שמעון אם אסר הנאתו כגון שאמר קונם שאתה נהנה לי או שאני נהנה לך הנאסר אסור אפי' לעבור על שדה האחר אפילו בבקעה בימות החמה שאין בני אדם מקפידים על דריסת רגל שבה דאפי' ויתור אסור במודר הנאה ואפי' אינו מקצר דרכו (סי' רכ"א ט"ז וש"ך שם) ואסור לשאול ממנו שום כלי שבעולם דהא נהנה. אבל אם לא נדר ממנו אלא מאכל שאמר קונם שאיני אוכל לך או קונם מה שאתה אוכל משלי אינו אסור אלא לאכול משלו: ואם אמר הנאת מאכלך עלי אסור לאכול משלו וגם אסור אפי' ללעוס חטים ליתן על גבי מכתו דאף על גב דאינו אוכל אותם מ"מ נהנה מגוף המאכל אבל מותר לשאול ממנו כלים שעושין בו מאכל: ואם אמר הנאה המביאה לידי מאכל עלי אסור לאכול משלו אבל מותר ללעוס חטין להניח על מכתו שהרי אינו בא לידי מאכל ואסור ליהנות בכל דבר שמשכירין כיוצא בו דכיון שמוחל לו השכירות ובאותן הדמים היה יכול לקנות אוכל נפש והרי הוא הדירו מהנאה המביאה לידי מאכל ומה שאין משכירין כיוצא בו מותר אם אין בו שייכות מאכל אבל אם יש בו שייכות מאכל כגון נפה וכברה ואפילו שק להביא בו פירות וחמור להביא עליו פירות וסוס לרכוב עליו לבית המשתה וטבעות לילך לבית המשתה שיהא נראה כאדם חשוב ויתנו לו חלק טוב ולעבור דרך שדהו לבית המשתה אעפ"י שאין משכירין כיוצא בו אסור וכן אסור לקנות לו צרכי סעודה ואסור להשאיל לו קרדום שמבקעין בו עצים לבשל בו מאכל דכיון שא"א לבשל בלא עצים א"כ הקרדו' הוא המתקן המאכל ומותר להשאיל לו כוסות וקערות ותמחויים שכבר המאכל מתוקן אלא שנותן לתוכן ואין זה הנאת המאכל אבל אלפסים וקדירות אסור וכן אסור להלוות לו מעות שהוא כנותן לו מעות ליקח בו ככר (שם בש"ך ס"ק ה'). וכל שאר פרטי דינים האסורין מבואר הכל בש"ע מן סי' רכ"א עד רכ"ז: