מי שאסר דבר א' עליו בלא זמן לא מבעי' בנדר דאסר החפץ עליו דנעשה כהקדש ואסור לעולם ואפי' בשבועה שאוסר א"ע מן החפץ ודומה קצת לנזירות דסתם נזירות אינו אלא ל' יום אפ"ה אסור לעולם (סעי' ג' ט"ז וש"ך) ולפיכך אמר שבועה שלא אוכל ושלא אישן אם אמר סתם נדרתי ומכ"ש שאומר שכוונתו היה יותר מז' ימים באכילה וג' ימים ולילות בשינה לוקה ואוכל וישן לאלתר דהוי שבועת שוא (סי' רל"ו סעי' ד') ואם אמר שכונתו היה על יום א' נאמן ואזיל בתר כוונתו (ש"ך רסי' רל"ו):
חכמת אדם · סימן צ״ח, ג׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.