כל הנודר או נשבע רואין הדברים שבגללן נדר ולומדים מהם לאיזו דבר נתכוין והולכין אחר הענין ולא אחר משמעות הדיבור כיצד היה טעון משא של צמר או פשתים והזיע והיה ריחו קשה ונשבע או נדר שלא יעלה עליו צמר פשתים לעולם ה"ז מותר ללבוש בגד צמר ופשתן ולהתכסות ואינו אסור אלא להפשילן לאחוריו היה לבוש בגד צמר ונצטער בלבישתו ונשב' או נדר שלא יעלה עליו צמר לעולם אסור ללבוש ומותר לטעון עליו ומותר להתכסות בגיזי צמר שלא נתכוון זה אלא לבגד צמר ואם לא נצטער בלבישתו א"כ ליכא הוכחה אסור גם בטעינה (רי"ח ש"ך ס"ק א' ועיין ט"ז שם):
חכמת אדם · סימן צ״ז, ט׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.