דין דבנדרים הולכין אחר לשון בני אדם וכיצד הולכין אחר כונת הנודר (סי' רי"ז רי"ח):בנדרים הולכין אחר לשון בני אדם ואם נדר בלשון הקודש ובאותו מקום אין מדברים בלשון הקודש הלך אחר לשון תורה (סי' רי"ז ש"ך ס"ק א') כגון שנדר או נשבע מהמבושל בלשון הקודם אם דרך אותו מקום באותו לשון ובאותו זמן קוראין מבושל אף לצלי ולשלוק (ר"ל שעדיין אינו מבושל כל צרכו) ה"ז אסור בכל ואם אין דרכם לקרות מבושל אלא לבשר שנתבשל במים ובתבלין מותר בצלי ושלוק וכן המעושן והמטוגן והמבושל בחמי טבריה וכיוצא בהם הולכים בו אחר לשון של אותה עיר (סעיף א) וכן כל כיוצא בו. היו מקצתן קורין כך ומקצתן כך אין הולכין אחר הרוב דסתם נדרים להחמיר (ועיין בסי' ר"ח בש"ך ס"ק ד') ולעיל כלל צ"ב סי' י"ד:
חכמת אדם · סימן צ״ז, א׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.