הא דשבועה אינו חל ע"ד מצוה דוקא בדבר המפורש בתורה כגון ציצית ותפילין ומצה וכיוצא בו אבל הנשבע לעבור על מ"ע שאינה אלא מדרבנן כגון שלא להדליק נר חנוכה ושלא לקרות המגילה או שנשבע לקיים מצוה דרבנן או לדבר שאינו מפורש בתורה אלא שהוא מדרש חכמים חל השבועה אבל אם נשבע לקיים מצוה דאורייתא אינה חלה דבלא"ה מחוייב לקיים ואפי' לא קיים אינו חייב קרבן אלא מלקות משום שבועות שוא (רל"ט ורמב"ם פ"ה מהל"ש) ואם נשבע לעבור על ל"ת דרבנן י"א דחלה השבועה. ומ"מ אפי' נשבע בכולל דברים המותרים עם דברים אסורים השבועה חלה ומ"מ כופין אותו להתיר שבועתו ולא יעבור וכן בנשבע לבטל מצוה דרבנן (רל"ט סעיף ו' ובש"ך שם):
חכמת אדם · סימן צ״ה, ד׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.