השבועה חל בין על דבר שיש בו ממש או אין בו ממש כגון שבועה שלא אישן ושלא אלך ושלא אדבר והוי שבועה מה"ת שהרי השבועה חל על האדם ואדם יש בו ממש (רנ"ט סעיף ג') אבל הנדרים אינם חלים מה"ת אלא על דבר שיש בו ממש שהרי הנדר חל על החפץ וכיון שאין בו ממש על מה יחול. ולפיכך האומר קונם שאיני מדבר ושאיני מהלך שאיני אישן או שאמר דיבורי והליכתי ועשייתי אסורים עליך אינו נדר מה"ת ומ"מ מדרבנן אסורים ולפיכך האוסר עליו לשמוע תפלת שמעון צריך שאלה מדרבנן אבל אם הזכיר האיברים כגון שאמר קונם פי מדבר עמך קונם ידי עושות עמך קונם רגלי להלך ועיני לישן הוי נדר מה"ת שהרי האיברים יש בהם ממש ואם אמר דבור פי עליך או נטיל' אבן עלי הואיל והזכיר החפץ י"א דהוי נדר (רי"ג):
חכמת אדם · סימן צ״ה, ב׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.