הנודר או נשבע על דעת חבירו שלא לעשות דבר פלוני אעפ"י שנתן לו חבירו רשות לעשותו לא מהני כיון שכבר חל הנדר אבל אם אמר שכוונתו היה כשנשבע ע"ד חבירו ר"ל אם יסכים אותו פלוני וכ"ש כשאמר כן בהדיא בשעת הנדר שלא יחול עד שיסכים חבירו אם תיכף כששמע חבירו אמר שאינו מסכים בזה נמצא נדרו ושבועתו ממילא בטל אבל אם שמע חבירו ולא בטלו תיכף בשמיעתו חל הנדר ולא מהני אח"כ מה שיאמר שאינו מסכים (סי' רכ"ח סעיף ל"ז וסימן רל"א עיין בא"ע סי' ל"ח סי' ח' וצ"ע אם ג"כ ה"ה הכא):
חכמת אדם · סימן צ״ד, ט׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.