המתפיס בנדר יכול לאסור ולהתפיס בזה שנתפס וכן לעולם זה בזה שהנתפס בנדר הוא לעולם ג"כ אסור כמו הנדר עצמו וכן אם נדר א' ושמע חבירו ואמר ואני כמותך בתוך כדי דיבור ה"ז אסור במה שנאסר חבירו שמע הג' לזה שאמר ואני כמותך ואמר ואני ואפי' היו ק' וכ"א אמר ואני בתוך כ"ד של חבירו כלם אסורים (סי' ר"ד אבל המל"מ פ"ג כ' דדוקא כשאמר רק ואני צריך דוקא תכ"ד אבל כשאומר ואני כמותך אפי' לאחר כ"ד אסור כמו בנזיר ואפשר דל"ד דבנזיר שייך לומר ואני כמותך כמו שאתה נזיר אבל בנדרים אם לא אמר בתוך כדי דבור אינו מוכח כלל מה כונתו ואינו דומה למתפיס בככר שנדר עליו דמוכח מילתא) ודוקא במתפיס במה שאומר חבירו אבל המתפיס בדבר הנדור אפילו אחר כמה ימים ושנים אסור עליו (רמב"ם פ"ג מהל"נ) כגון שנדר מבשר והתפיס פת בבשר והתפיס דבש בפת אפי' אמר כן אחר כמה ימים כולן אסורין כיון שהמתפיס תלאן הכל זה בזה ולכן אם הותר האחרון הוא מותר וכולן אסורים הותר האמצעי ממנו ולמטה מותר ממנו ולמעלה אסור הותר הראשון כולן מותרים שהרי החכם עוקר הנדר מעיקרא אבל אשה שנדרה והתפיס בה אחר שאמר ואני כמותך והפר לה הבעל או האב היא מותרת והמתפיס אסור שהרי הבעל רק מיגז גייז ר"ל שאינו רק מכאן ולהבא (רכ"ט ובש"ך):
חכמת אדם · סימן צ״ב, ו׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.