מה בין נדר דאורייתא לנדר דרבנן אם עבר על נדר דאורייתא במזיד קונסין אותו ואין מתירין לו אא"כ ינהג איסור כימים שעברו עליו ונהג בו היתר אבל אם הוא נדר שאינו אלא מדרבנן אין קונסין אותו ומתירין לו מיד. ואם יש מכשול בדבר כגון שנדר בדבר שאינו יכול ליזהר בו כגון שאסר עליו כל פירות שבעולם (חוץ מלחם דאל"כ הוי נדר שוא ואינו נדר כלל) וכן מי שאסר עליו בשר ויין אם יעבור עבירה פלונית ועבר עליה ולא נזהר מבשר ויין ובא להתיר נדרו אם נראה שיכול לעמוד על עצמו ולא יעבור עוד אין מתירין לו עד שינהג איסור כימים שנהג בהם היתר ואם יש חשש שלא יוכל לעמוד ע"ע מתירין לו וא"צ לנהוג איסור כימים שנהג בהם היתר (סי' ר"ח): ואם נהג בהם היתר זמן מרובה י"א דאין קונסין אותו רק שינהוג איסור ל' יום וי"א שצריך לנהוג כימים שנהג בהם היתר (ש"ך ס"ק י"ג): והנשבע שלא ישא אשה תוך ג' שנים ועבר ונשא אם אמר לשון שמשמעו שלא יעשה נישואין עמה הוי ליה כנשבע על הככר ואכלה דנשאל ומתירין לו ופטור משבועתו כדלקמן אבל אם אמר לשון שמשמעו שלא תהיה אשתו אין מתירין לו עד שיגרשנה כימים שנהג בהם קלות ראש בנדרו. ואם קיבל עליו דבר בנדוי וחרם הוי כנדר מה"ת וצריך שינהג איסור כימים שנהג היתר אבל מנוד' שלא נהג דברים שמנודה אסור בהם כיון דאין זה אלא מדרבנן א"צ לנהוג איסור כימים שנהג היתר (שם):
חכמת אדם · סימן צ״ב, ט״ז
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.