חכמת אדם · סימן ט׳, א׳

דין טריפת הריאה והאונות (סי' ל"ה)ריאה שנקבה טרפה הל"מ וכל טרפות הריאה שיתבארו בע"ה כולם מחמת נקובה הם דקים לחו"ל שאם לקתה בא' מאותן לקוחות סופה לנקוב וכל העומד לינקב כנקוב דמי ויש דברים שקבלו חז"ל דאע"ג דהיא לקותא מ"מ הדרא בריא וכשרה ומ"מ כיון שעכ"פ מקרי לקותא וריעותא ולכן אם יש ע"ז עוד ריעותא אע"ג דגם ריעותא השני' אילו היתה לבד' היתה כשרה כגון בועה דקיי"ל דכשרה כדלקמן וכן סרכא תלויה לבד כשרה ואם יש סרכא תלויה ע"ג בועה הוי תרתי לריעותא (סי' ל"ז) ומזה למדו הפוסקים דה"ה כל תרתי לריעותא: וכל דבר דמצינו לאחד מן הפוסקים דמטריף באיזה דבר אף דלא קיי"ל הכי מ"מ מקרי ריעותא לענין ב' לריעותא (ונ"ל הטעם דודאי כיון שזה מטריף דהלקותא היא כ"כ גדולה שא"א עוד שתחיה הבהמה מזה וא"כ הא דלא ס"ל כוותי' ודאי ל"ש לומר דסבירא לן דלא הוי לקותא כלל ולעשות פלוגתא רחוקה אלא דאנן אמרי' דהלקותא אינו גדולה כ"כ שתמות מזה אלא דהדרא בריא עכ"פ לכ"ע לקותא הוא וא"כ הוא ריעותא לפחות ולכן אפי' יתרת בדרא דאינא אע"ג דבהדי' אמרי' בגמרא דכשרה מ"מ כיון דרבא ס"ל דטרפה ואינה חיה וא"כ הא דאמרינן כשרה דיכול לחיות אבל עכ"פ לקותא היא שלא לעשות פלוגתא רחוקה כנ"ל ומ"ש הש"ך סי' ל"ט ס"ק י"ט דסירכה ביתרת כשר היינו משום דסירכה כסדרן לא מיקרי ריעותא כמ"ש הש"ך שם ס"ק י"ז) וטרפה בכל ענין דריעותא א' מעידה על חברתה (ט"ז סי' ל"ז ס"ק ג' וש"ך סי ל"ה ס"ק כ"ב) ואמנם לא נקרא ב' לריעותא אלא בעומדין זו ע"ג זו ואם יש ביניהם הפרש כרוחב קש לא מקרי סמוך ובפחות מזה צ"ע (תב"ש וצ"ע דבש"ך שם משמע אפי' ברחוק א' מחברו הוי ב' לריעותא) ודוקא שיהיה הב' ריעותות כל א' משם אחר כמו בועה וסרכא אבל משם א' כגון ב' בועות דסמיכי במים זכים כשר דהכל שם אחד (ט"ז סי' ל"ז ס"ק ג' ובסי' ל"ט ס"ק ט' סותר דבריו שבכאן) ודוקא שיהי' הב' ריעותות מעידין על עדות א' דהיינו ששניהם מטעם נקב או סופו להנטל אבל אם א' מטעם נקב וא' מטעם סופו להנטל אינם מצטרפים ובכל מקום דהוי ב' לריעותא לענין סרכא לא מהני מיעוך ומשמוש אפי' ע"פ מנהגינו ושמור כללים אלו שבכל מקום שנכתוב דהוי ריעותא ר"ל לענין ב' לריעותא: