בזמן הקודם שהיו הגוים אדוקים ע"ז והיו חוקקים צורות על כלי תשמישן והיו עובדים להצורות אסורים ואמנם דוקא כשהיה נחקק על כלים מכובדים כגון מיני תכשיטין כשיראים וטבעת ונמים ושעל בגדי משי ורקמה ואלו הצורות הם בחזקת שנעשו בכלים לשם ע"ז אם לא שידוע בודאי שנעשו שלא לשם ע"ז והחקוקים על הכלים המבוזים שתשמישן תמיד במים ושאר תשמישי אכילה ושתיה וכן שעל המטבעות הם בחזקת שלא נעשו לשם ע"ז לכלים הללו אעפ"י שאותה צורה נעבדת מ"מ כיון שהיא על כלים מבוזים אין עובדין אותה ואם הוא ספק אם הם כלים מבוזים או מכובדים כיון שאותה צורה נעבדת אסור מספק (ש"ך) ויש מחמירין יותר שכל שידוע שאותה צורה נעבדת אעפ"י שהיא על המבוזה אסור אך אם ספק אם עובדין לאותה צורה או לא אזי אם היא על מכובדים אמרינן מסתמא עובדין אותה ואם היא על המבוזין מסתמא אין עובדין אותה וכ"ז בימיהם אבל בזמה"ז שנכרי שלנו אין אדוקים כלל ואפי' אותן הצורות שעובדין אותן מ"מ על כלים אין עושין רק לנוי לכלי ולזכרון ולעולם אין נעשה שיהיו עובדין לצורה זו שעל הכלי ולכן נוהגין להתיר אותן כלים בהנאה אבל מ"מ אסור להשהותן משום חשד אם הם בולטין אבל ראוי להחמיר בספק איסור תורה ואינו מותר אלא על המבוזה (סי' קמ"א סעיף ג'):
חכמת אדם · סימן פ״ה, ב׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.