חכמת אדם · סימן פ״ג, א׳

דין הכשר יין הבא ממקום למקום בקיצור:הרוצה לעשות יין כשר צריך להכשיר תחלה כלי הגת וכלי היין כמבואר לעיל כלל פ"ב. ושלא ידרוך עם העכו"ם הענבים אפילו אם אינו נוגע בענבים ברגליו כגון שהניח דפים עליהם וכ"ש שלא יסייע העכו"ם להכניס היין לחביות ואם היין שייך לעכו"ם רק ששכר ישראל לעשות בשבילו כדי למכור לישראלים אזי לכתחלה אפילו כשמונח היין בעיר שיש בו ישראל אם מונח בחצר שעכו"ם דר שם יש פוסקין שאוסרין וס"ל דאפילו חותם בתוך חותם לא מהני דכיון שהוא בעל היין לא מרתת לזייף אא"כ כתב לישראל שקיבל כבר דמי היין ואינו מעכב לישראל מלהוציא כשירצה ואפי' לשאר פוסקים דמתירים אף שלא כתב לו התקבלתי מ"מ מצריכים שיהיה דוקא חותם בתוך חותם או מפתח וחותם דאז הוי כשומר או עכ"פ חותם א' ושהישראל ידור באותה חצר שהיין מונח בו או בעיר שישראל דר בו והבית שהיין מונח בו פתוח לר"ה ובלילה צריך להיות הישראל ישן שם ולכן אנשי מעשה אינם שותין כלל יין במדינות שבא היין ממרחקים. אך מי שאינו רוצה להחמיר כ"כ עכ"פ צריך ליזהר באלו דברים שנבאר בין יהודי שאינו מוחזק לאיש כשר וישר ומכ"ש כשאינו מכירו כלל ופשיטא אם הוא חשוד לשתות סתם יינם כמו שהוא בזמנינו בעו"ה וכ"ש עכו"ם המוכר יין צריך שיראה מקודם הכתב הכשר מאיזה מקום בא היין וצריך שיכיר חתימת הרב של אותו מקום (ויהיה נודע לו שהרב הוא מוחזק בכשרות כי בעו"ה בזמה"ז נתרבה האפיקורסים והמקילין בסתם יינם) ושיהיה מבואר בכתב הכשר שנעשה בהכשר גמור ואיזה חותם הוא על היין ומכ"ש בזמה"ז שיש הרבה מפתחי פתוחי חותם ישראלים שעושים חותם לעכו"ם וחוקקים יין כשר ועכו"ם חותם בו יין וכמו שקרה כן כמה פעמים וכ"ש במקומות שאין שם רב ומשגיח כמו בלייפציג ובמקומות שאין דרים שם יהודים צריך לדקדק מאוד ולראות הכתב הכשר וענין החתימות: