העפר שמכסה בו צריך שיהי' תיחוח ואין מכסין בטיט ובעפר לחה ממים דכתיב מי מנה עפר יעקב ולחה א"א למנות וכל דבר שהזרעים שנזרעים בהם מצמיחים הם בכלל עפר אבל אם אינו מצמיח זרעים אע"פ שכשמשים לתוכן צמחים הוא מגדלם לא מהני. לפיכך מכסין בזבל ובחול הדק מאוד עד שאין היוצר צריך לכתשו כלל ובסיד ובלבינה ומגופה של חרס שכתשן ובשחיקת אבנים ובשחיקת חרסין ובאוכלים או בגדים שרופים עד שנעשו עפר ובשיחור היא כתישת פחמים ואפר נקרא עפר דכתיב ולקחו לטמא מעפר כו' ואין מכסין בעפר המדבר מפני שהיא ארץ מלחה ואינה מצמחת ואם אין לו עפר לכסות לא ישחוט אלא ימתין עד שיהי' לו עפר ואם הולך במדבר או בספינ' ישחוט וימצה הדם בבגד או בסנדל ויברך על כיסוי דם ולא יאמר בעפר וכשיגיע למקום עפר יכבס הבגד או הסנדל שיצא הדם ומכסה בלא ברכה:
חכמת אדם · סימן ח׳, ו׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.