השוחט ונתנבלה בידו או נמצא' טרפה פטור מלכסות שנא' אשר יצוד ציד חיה או עוף אשר יאכל. ר"ל הראוי לאכילה דהיינו כשר' אעפ"י שא"צ לאכילה אלא שצריך לדם או להאכילה לנכרים דעכ"פ ראוי לאכילה אבל נבילה וטריפה אינו ראוי ואם הוא ספק נבלה או טרפה וה"ה לכל פיסול שהיא מחמת ס' יכסה בלא ברכה ולכן צריך לבדוק הסימנים והסכין קודם הכיסוי (לפי מה שכ' רמב"ם בפ"א במצא סכין פגומה ה"ז ספק נבלה ובלא בדק סימנים כ' נבלה א"כ משמע בלא בדק סמנים א"צ לכסות כלל ועיין בשער חזקה סי' א' ב' שכתבתי די"א דאינו אלא מדרבנן וא"כ צריך כיסוי בלא ברכה וה"ה לכל פסול בשחיטה) ובחיה לא יכסה עד שיבדוק הריאה דאע"ג דמברכין על השחיטה ולא חיישינן שמא נמצא טרפה דמוקמינן אחזקה ש"ה דלא אפשר אבל הכא כיון דאפשר לברר לא סמכינן אחזקה ודבר דמדינא כשר אלא שמחמירים בו כגון אם חתך כל המפרקת וכיוצא בו נהי דמחמירים שלא לאכול אבל חייב לכסות בברכה וכוי ובופלי ספק חי' ולכן יכסה בלא ברכה או ישחוט תחלה עוף ויברך עליו:
חכמת אדם · סימן ח׳, ה׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.