ישראל ועכו"ם שהיו יושבין ושותין יין כל אחד מיינו ושמע הישראל שקורין לבה"כ והלך שם להתפלל אע"פ שהעכו"ם יודע שהולך לשהות שם מ"מ מותר דכיון דא"א לו להתפלל כאן סובר העכו"ם כיון שהישראל היה טרוד מחמת הקריאה לבה"כ ושכח ביינו והלך לו וחושב כשיזכור ישראל יינו יבא ולכן אפי' היין פתוח מות וכן כל כיוצא בו שבדבר שיוכל לחשוב שהישראל עשה כן מחמת בהלה שכח להיין ואלו לא שכח להיין לא היה יוצא אבל כל שהוא פירש משם בלא טירדא אלא בישוב דעתו אסור ל"ש רחיצה ול"ש תפלה (שם סעיף ז' ובש"ך ס"ק י"ט כ'):
חכמת אדם · סימן ע״ח, ט׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.