עכו"ם שנמצא בבית שיש בו יין אם יש לו מלוה על אותו יין כגזן שעשאו אפותיקי או משכנו לו בסתם אסור אפי' היה חתום בחותם א' להש"ע דס"ל דצריך אפי' בדיעבד ב' חותמות כדלקמן בכלל שאח"ז. אבל אם אין לו מלוה על היין אעפ"י שיש לו מלוה על הישראל בעל היין והגיע זמן המלוה מותר ואפי' אין ביין שום חותם ואפי' החביות פתוחה ואפי' עומד בצד היין ממש ואפי' נמצא בידו קצף שרגיל לעלות על פי יין אם הוא בבית הפתוח לר"ה וישראלים עוברים שם (כדלקמן שם) שמאחר שיודע שיפסיד ישראל יינו ירא ליגע ותלינן הקצף לקח מדופני החביות ולא מפיו אבל אם מצא שהעכו"ם תופס הברזא בידו היין אסור ול"א דהברזא מנפשיה נפל דתלינן בדבר הרגיל ומ"מ כיון דלא חזינן שום ריעותא לא חיישינן שמא הכניס אצבעו לפנים ונגע בו או שנגע ביין שיצא לחוץ דרך הברזא וא"כ נאסר מה שבפנים מטעם ניצוק אלא אמרינן שהעכו"ם הוציא הברזא וא"כ לדידן במקום הפסד מותר בשתיה דהוי מגע ע"י דבר אחר שלא בכוונה (סעיף ב' ובש"ך שם):
חכמת אדם · סימן ע״ח, ד׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.