אם הוציא הברזא התחובה בנקב והיתה נוגעת עד היין כולו אסור שא"א שלא ישכשך ודוקא שידע שהברזא עוברת כל השוליים אבל אם אנו מסופקים אם ידע העכו"ם שעוברת כל השוליים או לא תלינן דלא ידע וא"כ ה"ל מגע עכו"ם שלא בכוונה ע"י דבר אחר דמותר אפי' בשתי' כדלקמן אבל אם אינה עוברת כל עובי השוליים בענין שא"א לו לשכשך כשמוציא א"כ הוי כמו כחו (ר"ל שהיין יוצא מכחו) ולכן מה שיצא אסור בשתי' ומה שנשאר בחביו' מותר אפי' בשתי' ולדידן במקום הפסד אפי' מה שיצא לחוץ מותר בשתי' וכ"ש אם הוציא שלא בכוונה דהוי כח עכו"ם שלא בכוונה דאף מה שיצא מותר ועכו"ם שוטה שנכנס לבית שיש בו יין ואפי' ראינו שהוציא הברזא כל שלא נגע בידו ביין עצמו ה"ל מגע עכו"ם שלא בכוונה ע"י דבר אחר דמותר אפי' בשתי' (ש"ך ס"ק ל"ו) ואם היתה ברזא ארוכה תוך החביות ובתוך אותה ברזא נקב ונותנים שם ברזא קטנה לסתום נקבו. אם לא הוציא רק הברזא הקטנה כאינה עוברת עובי השוליים דיינינן לה (סעיף י"ד ט"ו):
חכמת אדם · סימן ע״ו, י״ח
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.