בדבר שהוא ת"י ויש לו מיגו אפילו הבעלים מכחישו לא מהני כיון שיש לו מיגו. ונ"ל דבאיסור תורה ואינו הפ"מ יש להחמיר כהפוסקים דאפי' במקום שאין לו מיגו כגון שכבר החזירו אם בפעם ראשון שמצאו אמר לו שנאסר לא מהני הכחשת הבעלים (מה שהקשה הש"ך בס"ק ג' הא כללא לא יקום עד אחד נ"ל דהרא"ש והטור אזלי לשיטתם שכתב הש"ך ס"ק א' בשמם דכיון שנתנו לו לשמרו הוי כבעליו וא"כ אז הוי כאלו הוא שלהם וכיון דבעודו בידו נאמן ה"ה כשהחזירו כן נ"ל ליישב דבריהם. ואם הבעלים מכחישים ואומרים שכבר ראוהו ולא אמר לו בפעם ראשון הבעלים נאמנים ואם לא היה בידו מעולם לכ"ע כשהבעלים מכחישים אינו נאמן לאסור אלא כשהבעלים שותקים (ש"ך ס"ק ה'):
חכמת אדם · סימן ע״ב, ד׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.