ומ"מ בדבר שהוא שלו או שהוא תחת ידו ויש לו מיגו שיוכל עכשיו לאסרו נאמן לאסור ולכן אפילו פגע בו פ"א ולא אמר לו דבר ואח"כ אמר לו שנאסר ואע"פ שאומר שכבר נאסר זמן רב וא"כ היה לו לומ' לו בפעם הראשון שפגע בו אפ"ה נאמן כיון שיש לו מיגו אבל במקום שאין לו מיגו אעפ"י שהוא ת"י אינו נאמן בזה כלל וכלל כמבואר בפוסקים אבל י"א דכל שהוא ת"י אעפ"י שאינו שלו אלא שחבירו נתן לו בפקדון ואפי' אין לו מיגו מ"מ ה"ז כאלו הוא הבעלים של אותו דבר ופשיטא דכל אדם נאמן לומר על דבר שהוא שלו שהוא אסור (ש"ך שם בשם רא"ש וטור) ונ"ל דבאיסור תורה יש להחמיר במקום שאינו הפ"מ:
חכמת אדם · סימן ע״ב, ג׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.