חכמת אדם · סימן ס״ג, ז׳

הא דהפרישו במתכוין אסור דוקא כשנשאר מקצת הקביעות במקומן דשייך למיגזר שמא יקח מהקבוע אבל אם בדיעבד נתפרשו כולן ממקום קביעתן או שהפרישן במתכוין דלא ידע דיש איסור בדבר (סעיף קטן ל"ז) אפי' פרשו לפנינו (ס"ק ל"ה) ובשעת עקירתן פרשי קצתן אותן שפרשו אז לא נקראו פרשו מן הקבוע ומותרין דאמרינן כל דפריש מרובא פריש ולא גזרינן בזה שמא יקח מהקבוע כיון שכבר נתבטל כל קביעות ראשון וכן כל מה שיפרוש מן הרוב מותר (ועיין בב"א מסי' כ"ד עד סי' ל"ב) רק שנים אחרונים אסורים דבזה ל"ש לימר כל דפריש כו' (רמ"א סעי' ו') ואפי' חזרו כלן ובאו יחד במקום א' אפ"ה מותרין דכיון דנודע פרישתן הרי כבר היו מותרין וכיון שהותרו אינן חוזרין ונאסרין (עיין ש"ך ס"ק ל"ז ובסי' קי"ד ס"ק י"ט כ' דאם הביאו מן הבתים לחניות חזרו להיות קבוע דהתם לא נודע לנו מן הפרישה אבל הכא מיירי להדיא שנודע מן הפרישה) אבל אם קודם שנודע לנו חזרו לקבוע במקום אחר חזר הקביעות למקומו ואם נתפזרו כלן אפילו בפנינו כלן מותרין דל"ש כאן לומר ב' אחרונים כיון שאין יודע מי הם שהרי נתפזרו כלן בב"א (ועיין בב"א סי' י"ט ך' ך"ב ך"ג):