אין אומרים ספק דרבנן לקולא אלא אם הספק הוא בעצמו ומצד עצמו הוא דרבנן אבל אם האיסור מצד עצמו ספק איסור תורה הוא ומצד אחר בא שהיא מדרבנן א"א בזה ספק דרבנן לקולא כגון ספק טריפה שנתערבה באחרים אעפ"י שלא נודע הספק עד אחר שנתערב וא"כ אין כאן אלא ספק דרבנן שהרי מה"ת אפי' ודאי איסור בטל ברוב אלא שחכמים אמרו שדבר חשוב לא בטל וא"כ אינו אלא ספק דרבנן אלא כיון שהאיסור מצד עצמו הוא ספק מה"ת אסור וכן כל כיוצא בזה. בד"א שיש כאן חשש איסור שהרי בתערובת זו עכ"פ יש ספק איסור תורה אבל אם יש ספק אם יש כאן שום איסור כלל אפי' בא לו מצד אחר שהיא מדרבנן אנו אומרים בו ספק דרבנן לקולא כגון שתי קדירות אחד של היתר ואחד של איסור ונפל חתיכת נבילה לאחד מהם ואינו ידוע לאיזו נפל אם יש בקדרות היתר רוב והוא מין במינו בענין שהוא מותר מה"ת אע"ג דעדיין אסור מדרבנן שהרי מדרבנן צריך ס' כיון שיש לומר שמא אין כאן איסור כלל הרי הספק מצד עצמו בא לו שהוא מדרבנן (ש"ך ס"ק י"ט):
חכמת אדם · סימן ס״ג, כ״ג
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.