גבינה שיש בה ספק אם היא גבינה של ישראל או של אין יהודי א"א בזה ספק דרבנן לקול' שכיון שאסרו חכמים גבינות מחמת חשש איסור בגופן עשאוה כאיסור של תורה וכן כל כיוצא בזה ולא אמרו ספק דרבנן לקולא אלא (כצ"ל בש"ך) בדבר שלא אסרוה מחמת חשש איסור בגופו אלא שאסרוה משום ד"א כגון ביצת נבילה גזרה משום ביצת טרפה וציר דגים משום שומן דגים ובישולם משום חתנות ואבר המדלדל משום אבר מן החי ובשר שתלאו במסמר ונפל לארץ ומצאו במקום שהניחו לדעת הב"י בסי' ס"ג דאינו אלא משום חומרא (עיין פג"ה צ"ה ע"א בתוס') ומוקצה וכיוצא בו אבל גבינות הוא מחמת חשש איסור בגופן ולכן גבינות הנכרי בנתערבה אינה בטלה ברוב אם היא חתיכה הראוי להתכבד אבל נתערבה גבינה זו שיש בה ספק אם היא גבינת ישראל או גבינת הנכרי בטלה ברוב (עיין לקמן כלל ס"ד) (ש"ך סי' י"ח) ובשר שנתעלם מן העין כגון שלא מצאו במקום שהניחו הש"ך בס"ק י"ז כתב דגם זה אינו אלא משום חומרא והמנ"י השיגו דכיון שלא מצאו במקום שהניחו חיישי' שמא הוא טריפה ואסור מדינא כמש"כ בב"י סי' ש"ג וא"כ דינו ממש כגבינות. ונ"ל דה"ה בחלב שחלבו נכרי דמי לגבינות דג"כ איסורו מחמת עצמו שמא נתערב בו חגב טמא:
חכמת אדם · סימן ס״ג, כ״ב
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.