חכמת אדם · סימן ס״ג, י״ז

לא נקרא ס"ס אא"כ שהספק א' מתיר יותר מחבירו. ונ"ל דאין הכוונה שיהיה נ"מ באמת להיתר אלא ר"ל שיהיה הספק ראשון מותר לגמרי ואין בו שום צד לאיסור ואת"ל שיש בדבר זה צד לאיסור מ"מ אפשר שאפ"ה מותר ונמצא שספק השני מתיר יותר מן הראשון שאעפ"י שיש בו צד לאיסור נגד זה יש בו ג"כ צד להיתר הדמיון עכבר שנטל חתי' לחם ונכנס לבית בדוק ואינו יודע אם היה הלחם חמץ או מצה נמצא שיש כאן ס"ס שמא מצה נטל ואין כאן צד איסור כלל ואת"ל חמץ ונמצא שיש בו צד איסור מ"מ י"ל אכלתו: אבל אם נטל ככר חמץ אע"ג שי"ל ג"כ ס' שמא אכלתה ואת"ל לא אכלתה שמא גררתה זה לא הוי ס"ס שאין א' מתיר יותר מחבירו וא"כ שני הספיקות הם משם אחד (מ"א סי' תל"ט) וכן עז שהיתה חולבת למ"ד חלב פוטר ואח"כ ילדה זכר ונקבה הוי ס"ס ספק שמא ילדה כבר וא"כ אין בלידה זו שום ספק בכור ואת"ל שלא ילדה מכבר וא"כ יש כאן ס' בכור י"ל שמא הנקבה יצאה ראשון (ש"ך סי' י"א) וכן המארס קטנה ומשהגדילה ונשאה נמצא פתח פתוח אסורה לבעלה ישראל אע"ג דהוי ס"ס שמא באונס ואת"ל ברצון שמא כשהיתה קטנה וקיי"ל פיתוי קטנה אונס הוא זה לא הוי ס"ס כיון דאין ס' ב' מתיר יותר מן הראשון דבשלמא אם היה הדין שקטנה יש לה רצון ואפ"ה מותר הוי ס"ס אבל כיון דקטנה אלו היה לה רצון היתה אסורה אלא שאין לה רצון א"כ שם אונס א' הוא (ש"ך שם סי' י"א י"ב) ועיין בכלל ס"ס סי' נ"ג שהארכתי בזה: