חכמת אדם · סימן ס״ג, י״א

במה דברים אמורים דתולין בשנאבד מן העולם דכיון דאין אנו צריכין לדון על אותה חתיכה אמרינן שהיא היה של איסור אבל אם נפל למקום שאפשר להמצא או נחתכה חתי' א' בענין שנתבטל חשיבותה אין תולין לומר של איסור נפל או נחתך ויהיו כלם מותרות דכיון דאנו דנין גם עליה מאי חזית לומר שהיא האיסור שמא היא ההיתר ולכן אותה חתי' מותר ממ"נ אם היא האיסור כבר נתבטלה ואם היא היתר פשיטא דמותר ואפי' נחתכו רובן אין תולין לומר שהאיסור מהרוב שנחתכו דאדרבה כל שנשתנה מכמות שהיה אמרינן כל דפריש מרוב' פריש ואם כן הנחתכין הן מן ההיתר שהם הרוב והאיסור נשאר בשלימות (ועיין בש"ע סי' ק"א סעיף ז' ובט"ז שם ובב"א סימן ד"ה ובסימן ל"ג) ובנחתך בשוגג מותר ולא קנסינן שוגג אטו מזיד כמו בנפל או נאכל בסימן הקודם דבזה כיון דתולה לומר שהאיסור ונאכל או נאבד ואין כאן איסור כלל קיל ליה הדבר ולכן גזרינן אבל בנחתך וכן בכל איסורין שביטל בשוגג וריבה עליו כיון שהאיסור עדיין כאן חמיר ליה ולכן לא גזרינן (ב"י סימן צ"ט והט"ז בסימן צ"ט מחלק בענין אחר ע"ש) ולכן ביצת טריפה שנתערב ברוב ולקח א' מהם ועשה לביבות אפילו אין ס' בתבשיל נגד הביצה התבשיל מותר ושאר ביצים נשארים באיסור דאמרינן כל דפריש כו' ונ"ל דאפי' לא נודע התערובת מקודם וא"כ לא נתבטל הביצה כלל מ"מ הכא לא מטעם ביטול אתינן אלא מטעם מרוב' פריש כאלו ידעינן בודאי שהכשירה נפרש והא דכ' הט"ז סימן ק"א ס"ק י"ג בשם או"ה דצריך ס' היינו שכל התערובת בתוך הקדירה דאם רק החתיכה שנחתכה בקדירה מותר בלא ס' כיון דהחתיכה בעצמה מותר' לאכלה בעין מחמת שנתבשלה היאך יהיה טעמו אוסר לא מצינו דבר המותר שיהיה טעמו אוסר ולא יהיה טעם של החתיכה חמור מגוף החתיכה אע"כ מיירי שכולן בקדירה וזה פשוט דבעי ס' כמו בבישלן בסי' ק"ט ע"ש ועיין בח"ד סימן ק"א ביאורים סק"ז):