חכמת אדם · סימן ס׳, ט׳

בד"א דלדידן אוסר חם בחם בלא רוטב דדיינינן הכל לשמן דווקא כשנגע באיסור מחמת עצמו וא"כ חיישינן שמא הוא שמן ואז מדינא מפעפע בכולו אבל אם חתי' זו אינה אסור מחמת עצמה אלא שבלעה איסור כחוש מוקמינן אדינא ואמרינן דאיסור בלוע כחוש אינו יוצא מחתיכה לחתיכה בלא רוטב ודם (חלב) הוי איסור כחוש (וְחָלָב אי מיקרי איסור כחוש ע' בש"ך סי' צ"ב ס"ק ג' ובסי' ק"ה ס"ק י"ז). ולכן טיפת חלב שנפל על חתי' בשר ונאסר ונגע חתי' זו בחתי' אחרת אינו אוסר רק כדי נטילה (ש"ך ס"ק י"ז) ויש אומרים דְחָלָב שנבלע בבשר לא מיקרי הבשר איסור מחמת עצמו לאסור חברתה רק כדין בלוע אע"ג דהבשר ודאי נקרא כולו נבילה אבל לאסור חברתה אינו אלא בלוע ואינו אוסר כלל אפי' כ"ק וכ"כ הט"ז סי' ק"ה ס"ק י"ג). ודברי הש"ך ס"ק י"ז מגומגמים קצת ונ"ל שיש ט"ס וכצ"ל אחר שכתב ובע"כ צ"ל דכאן מיירי שנגע בשר חם כו' ומביאו הב"ח וס"ל לרב כו' עד כולי האי לא מחמרינן ואח"כ צ"ל תיבת אלו ואין זה עיקר גם מהרש"ל כו') וכ"ז כשהיו שניהם חמים מחום כלי ראשון כגון מיד שהסירו מן האש: