חכמת אדם · סימן נ״ח, א׳

דין כבוש כמבושל (סי' ק"ה):קבלו חז"ל דכבוש הוא כמבושל ר"ל שמבליע ומפליט כאלו בשלו יחד (אבל אינו ר"ל שיהיה לכל דבר כמבושל שהרי לענין ב"וח פטור ומותר מן התורה מדכתיב לא תבשל וכן לענין שבת ודאי פטור שאינו חייב אלא בתולדת אש וכמ"שכ הרמב"ם בפ"ט מהלכות שבת ומש"כ בפ' כ"ב הכובש כבשים אסור דהוי כמבשל ר"ל אסור לעשות כן מדרבנן ובכו"פ סימן ק"ה שגג בזה דסובר דמ"הת כתב הרמב"ם דאסור והא ראי' שלא כתב בפ"ט אלא כ' בפ' השבותים) ולכן איסור שנשרה עם ההיתר אסור ולא נקרא כבוש אלא כשהי' אחד דבר לח בין שהאיסור לח או שההיתר לח או ששרה א"וה בדבר לח כגון בדם ויין נסך וחומץ ואפילו מים ואפילו אינו לא צלול אלא כדבש ושומן רך או חמאה רכה (ובפ"מג כ' בשם תשוב' הרא"ש שהאיסור המונח בתוכו מתנענע ממקום למקום וכ"כ בח"ד במים קרושים או בשומן וחמאה לא מיקרי כבוש עכ"ל. משמע דוקא דצריך שיהא נימס השומן או החמאה) הרי נאסר ההיתר כולו כל מה שבתוך הלח אבל מה שחוץ לכבישה מותר דאע"ג דהוי כמבושל מ"מ אינו מפעפע למעלה אלא במה שבתוך הלח ודוקא באיסור כחוש אבל באיסור שמן אף מה שחוץ לכבישה אסור וציר של דם אין דם מפעפע למעלה ואפי' הבשר שמן מ"מ הדם הוא כחוש (ש"ך סימן ק"ה ס"ק ב'):