חכמת אדם · סימן נ״ז, י׳

ונ"ל דזה שייך דוקא בשאר משקין אבל אם נכבש היתר בכלי של איסור בחומץ חזק או שמלחוהו אותו שם במלח ונעשה ציר או שכבשוהו בציר ונכבש בו מע"ל (סי' ס"ט בט"ז ס"ק מ"א) אזי כל מה שמונח בציר אסור דכיון דציר וחומץ הוא דבר חריף וקיי"ל דאגב חורפיה משוי ליה לשבח (כדאיתא בי"ד ריש סי' צ"ו ובסי' קי"ד) והש"ך כתב דאפי' שהה בתוכו מעת לעת מותר דלאחר מע"ל היא נותן טעם לפגם (ועיין סי' ס"ט ס"ק מ"ח ודבריו צ"ע דבדבר חריף לא מועיל אב"י (ובמנ"י כ' דמיירי במליחה מועטת דאינו חריף) ובמקו' שאין הפ"מ יש להחמיר דתיכף כששהה בציר כדי שיתנו על האור ויתחיל להרתיח מפליט (מ"א סי' תמ"ז ס"ק ט"ז) ולענין אם נבלע בכלי בדבר חריף אם בעינן מעל"ע או לא צ"ע די"ל דלהבליע בקל יותר מלהפליט שכן מליחה אינו מפליט מכלי ואעפ"כ מבליע :