וכ"ז בכלי מתכות וכלי עץ אבל כלי חרס דבליעתו מרובה די"א דגוף הכלי נעשה איסור וי"א דעכ"פ גזרו חכמים בהם כיון שאין להם תקנה להשתמש בהן בחמין אם נתיר להשתמש בצונן יטעו לומר דאפילו בחמין מותר להשתמש בהם ולכן אסור להשתמש בהם אפי' לאחר שקינח והדיח יפה דברים אפי' אינם חריפים ואפי' הוא בבית הנכרי ואין לו כלי אחר ואפי' בטעלער שהוא כלי שני דמ"מ בלוע מאיסור ומכ"ש דידוע דמדיחין הכלי בכלי ראשון וא"כ כל כלי הנכרים הוי כאלו הם כלי ראשון ומכ"ש דאסור להשתמש בדברים חריפים דכל דבר שהוא אסור מדינא אין חילוק אם הוא בבית נכרי או בביתו. ונ"ל דאם חתך עליו הערינג ואוגרקעס חמוצים אפי' דיעבד אסור דדוחקא דסכינא וחורפא דמליח מפליט מן הכלי עכ"פ במקום החתך ואף ששמעתי שמקילין בזה שאומרים דזה לא הוי דוחקא לא נ"ל כלל (שהרי בחולין גבי סכין ששחט בו אמרינן ג"כ אגב דוחקא ע"ש ואף שאינו אלא חתך) ועיין כ"ז בש"ך סי' צ"א:
חכמת אדם · סימן נ״ו, ב׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.