בד"א שכל שטעמו פוגם קצת מותר דוקא שפוגם מתחלתו ועד סופו אבל אם משביח בתחלה כגון חומץ של יין נסך שנפלו לגריסין דטבעו הוא דבגריסין צוננין הוא משביח וברותחין הוא פוגם וא"כ אם נפל לצוננין והשביחו ונאסר אע"ג שאחר כן הרתיחו ונפגם על ידו מ"מ אסור שכיון שכבר נאסר ה"ז ככל איסורין שאינו חוזר להיתר עד שיפסל מאכילת אדם וכ"ש אם מתחלה נפל לגריסין רותחין ונפגמו ואח"כ נצטננו והשביחו פשיטא דאסור דהשתא בהשביח ולבסוף פוגם דאותו שבח אינו עומד להתקיים ואינו אלא ע"מ לפגום ואפ"ה אסור כ"ש בעומד ע"מ להשביח דאסור (שם):
חכמת אדם · סימן נ״ד, ח׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.