דבר המעמיד אפילו באלף לא בטיל שהרי זה כאילו הוא בעיניה וגם זה אינו אלא מדרבנן דמה"ת בטל בס' דיותר מס' טעמו קלוש (עיין מ"א בסי' תמ"ב ס"ק ט' שכתב דדעת הטור דמה"ת לא בטיל) ודוקא כשהוא איסור מחמת עצמו כגון המעמיד גבינות בעור קיבת נבלה וטרפה ובהמה טמאה וכן המעמיד בערלה ובשמרי יין נסך ובשמרים של תבואה חדשה וכיוצא בו דאז רואים כאלו האיסור בעין אבל אם אינה אסורה מחמת עצמה אלא שבלעה איסור או אפילו אם העמיד בעור קיבת כשרה שנתן עור הקיבה בחלב ועי"ז העמידה בטיל שפיר בס' כשאר אסורין דמאחר דהעור בפני עצמה היא מותרת ולא נאסר אלא ע"י שקיבלה טעם מחלב דאז נעשית נבלה ונעשה איסור מחמת עצמו וכיון שיש ס' נגד העור וא"כ אין טעם בחלב כלל מן הבשר ולא נקרא בשר בחלב כלל ואע"ג שהעור קיבלה טעם מחלב מ"מ נגד החלב הוא כעומד בפני עצמו (סי' פ"ז סעיף י"ג ובש"ך) (ואפילו אי נימא דבשר בחלב ממש שנאסר ע"י בישול חשוב כגופו של איסור ואם העמידו בו אח"כ אסור במשהו מ"מ הכא כיון דלא נאסר אלא ע"י מליחה או כבוש דאינו אלא מדרבנן לא חשוב כגופו של איסור לענין שאסור במשהו (ש"ך ס"ק ו') (ונ"ל דגם לענין חהר"ל דבעינן דוקא איסור מחמת עצמו ובו"ח חשבינן כאיסור מחמת עצמו כמ"שכ בש"ע סי' ק"א סעיף ב' היינו דוקא בו"ח שנאסר ע"י בישול אבל אם נאסר ע"י כבוש ומליחה לא חשבינן כאיסור מחמת עצמו ואין בו דין חהר"ל):
חכמת אדם · סימן נ״ג, ל״ג
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.
