חכמת אדם · סימן נ״ג, כ״ח

דבר שיש לו מתירין וחוזר ונאסר כגון חמץ בפסח שנתערב י"א דהוי דבר שי"למ אם נתערב ביותר מששים דאז אם ישהנו לאחר הפסח חוזר להיתר (רמב"ם פט"ו מהל' מ"א) וי"א דזה לא מקרי דשי"למ כיון שאלו היה החמץ בעין אסור אף לאחר הפסח (לח"מ פ"א מהל' חמץ) ונ"ל דלכ"ע יי"ש או שכר מחדש שנתערב ביי"ש ושכר ישן לא הוי דשי"למ כיון דחייב לבער בפסח (אבל יי"ש של חדש שנתערב ביי"ש של פסח מקרי מב"מ לדידן דאזלינן בתר שמא הוי דשיל"מ ופשיטא תבואה חדש שנתערב או קמח אפילו של חטין בשל שעורים הוי דשיל"מ לדידן כמש"כ תוס' יבמות (ד' פ"ב ע"א ד"ה ר"י) דהוי מב"מ לרבא דאזיל בתר שמא. ומה שכ' תוס' פסחים (ד' מ"ד ע"א ד"ה איתיבי') דהוי מבשא"מ צ"ל דהתם מרא דשמעתת' הוא אביי דאזיל בתר טעמא. ואפי' היה החדשה לתותה ונתחמצה כיון שנתערב בשאינה לתותה א"כ מה"ת בטל עכ"פ בששים ומותר לשהותה בפסח הוי דשיל"מ אבל להיפך שהישנה הוא לתותה אעפ"י שהחדשה שנפל לתוכה אינה לתותה מ"מ אסור לשהותה וא"כ בטל החדש ואע"ג דהלתותה אינה חמץ ודאי רק ספק וי"ל כיון דהוי ספק בדשיל"מ נמי אסור מ"מ נ"ל כיון דעכ"פ מחמת ספק אסור לשהותה וא"כ הוי דבר שאל"מ) דין דברים חשובים שאינם מתבטלים ונאבד או נאכל א' מהם מבואר בדין קבוע כלל ס"ג: