(סי' ק"ב) דבר שיש לו מתירין כיצד כל דבר שיש לו מתירין כגון ביצה שנולדה בי"ט דאפשר שיאכלה למחר וכן חדש שאפשר שימתין עד לאחר פסח וכן נדרים שיכול לשאול על נדרו וכיוצא בהן אפילו נתערבה באחרות מה"ת בטל ברוב אלא דחכמים החמירו ואסרו דלא יתבטל אפי' באלף וכן אפילו ספק אם הוא דבר שיש לו מתירין כגון ביצה ספק אם נולדה בי"ט או לא אע"ג דקיי"ל ספק דרבנן לקולא בדשיל"מ אסור דלמה יאכלנו באיסור ימתין עד שעת היתרו ויאכלנו בהיתר ואפילו ספק ספיקא בדבר שיש לו מתירין יש מחמירין וכ"ש כשנפל א' לים דבשאר איסורין אני אומר דהאיסור נפל כדלקמן כלל ס"ג סי' י' אבל בדשיל"מ לא תלינן וכן נוהגין אם לא לצורך או בהפ"מ (ועיין בסי' ק"י בסוף סעי' ח' ובש"ך שם ובא"ח סי' תצ"ז סעיף ד' ובמ"א שם) וביצה ספק אם נולדה בי"ט או בחול ונתערבה באחרות אפי' להמתירין ס"ס בדבר שיל"מ הכא גרע טפי דהוי ספק אחד בגופו וספק אחד בתערובת די"א דלא הוי ס"ס ולכן בי"ט אחר שבת ונולדה בי"ט דאז אם ודאי נולדה בי"ט אסורה הביצה מן התורה ולכן אפילו בספק אם נולדה היום אסור ובי"ט דעלמא אין להתיר כי אם לצורך גדול (עיין בא"ח סי' תקי"ג במ"א סקי"ד ויש שם ט"ס מה שכתב שם מיירי בחדש צ"ל בי"ט אחר שבת ועי' בי"ד סי' ק"י):
חכמת אדם · סימן נ״ג, י״ט
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.
