כיצד משערין לבטל איסור ואין מבטלין איסור לכתחלה (סימן צ"ט):כל מה שאסרה תורה לא אסרה אלא מידי דבר אכילה כדכתיב לא תאכלו כל נבלה וכן כל האיסורין ולכן העצמות בין עצמות נבלה או טרפה או שאר איסורים הקשים שאין בהם שום לחלוחית מותרין דכעצם בעלמא הם ולכן חתיכת איסור שיש בו בשר ועצמות שנפלה לקדר' של היתר אם הם עצמות רכות וכן המוח שבעצמות אפילו יבישות נחשבין כדין בשר וצריך ס' אף כנגדן אבל העצם הקשה של איסור כיון שאין בו לחלוחית לא מבעי' שאינו מצטרף לאיסור כיון שאין בו לחלוחית במה לאסור אלא אדרבה מצטרף להיתר לבטל בשר האיסור שעכ"פ על ידי הבישול בולע מבשר האיסור ומכ"ש שעצמות ההיתר מצטרפין להיתר לבטל האיסור כן סתם הב"י בש"ע אבל אנו נוהגין ע"פי הכרעת רמ"א דאין מצטרפין עצמות איסור לבטל האיסור ומ"מ אין צריך לבטל האיסור. ומ"מ במקום הפסד יש להקל כי העיקר כדעת הש"ע. ואע"פי דקיימ' לן דבאיסור דבוק אמרינן חתיכה נעשית נבילה וא"כ ה"נ נימא דעכ"פ העצמות הדבוקין בבשר הנבילה קבל טעם תחלה ונעשית נבלה שאני עצמות שיש להם דין כלי עצם דאפשר להפריד האיסור ע"י הגעלה ודומין לכלי מתכות ועץ דלא אמרינן חנ"נ כמבואר כלל מ"ד סי' י"ח (סי' צ"ט):
חכמת אדם · סימן נ״ב, א׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.