בד"א בב' מיני אסורים מאיסור אחד כגון נבילה ונבילה וחלב וחלב וכיוצא בו אבל ב' מיני אסורים שמשונים בטעמם כגון קדירה שיש בה נ"ט זיתים של היתר ונפל לתוכה כזית חלב וכזית דם (להפוסקים חנ"נ מיירי בבת אחת דוקא. ולהפוסקים דבשאר איסורין ל"א חנ"נ אפלו בזה אחר זה) וכן קדרה שיש בה נ"ט זיתים או ירקות או כיוצא בה ונפלו לתוכה כזית בשר וכזית גבינה אפילו בזה אחר זה לכ"ע (דבזה לא שייך חנ"נ כדלעיל כלל מ"ד) בכ"ז לא אמרינן חוזר וניעור אלא אדרבה כל אחד מצטרף להיתר ומבטל איסור השני דכיון דטעם דם וחלב או בשר וגבינה אינם שוין הרי נתבטל טעם הגבינה או הבשר בס' וטעם הדם או החלב בס' דמה לי אם ההיתר מבטל טעם האיסור או האיסור מבטל טעם האיסור רק שיתבטל טעם האיסורין ולא יהא בהם כח ליתן טעם בהיתר. (סימן צ"ח סעיף ט'):
חכמת אדם · סימן נ״א, כ״ט
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.