ראוי לכל שוחט להיות דעתו בשעה שמברך על כל מה שיביאו לו לשחוט שיהיה יוצא בברכה זו ואם לא היה דעתו בבירור ע"ז אם הוא שוחט קבוע ודרך אותו מקום שמביאין לשחוט תמיד מסתמא כאלו מתכוין לזה ולכן כל זמן שעוסק בשחיטה אעפ"י שכבר אין לפניו עוד לשחוט בין שהביאו לו ממין ראשון ששחט או ממין אחר כ"ז שלא הפסיק בדיבור א"צ לברך: ושוחט שאינו קבוע שבירך ע"ד לשחוט א' ואח"כ הביאו לו עוד אם הביאו לו ממין ראשון י"א דא"צ לחזור ולברך וי"א דצריך לחזור ולברך ואם הם עופות יכסה דם ראשון ויברך עליו. ויברך על השחיטה שניה ולא על כיסוי ב' אם הביאו לו קודם שבירך על כיסוי א'. ואם היה לפניו עוד מאותם שבירך עליהם אפילו היה שוחט רק אחד' ולאחר שבירך קודם ששחט הביאו לו עוד אינו צריך לברך:
חכמת אדם · סימן ה׳, ד׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.