דין ברכת השחיטה (סי' י"ט)השוחט צריך שיברך קודם השחיטה אקב"ו על השחיטה שחט ולא בירך בין בשוגג בין במזיד כשרה. מכל מקום ראוי לקנוס לזה שלא בירך במזיד (סי' י"ט ט"ז) ואם שוחט דבר דאתיליד בו ריעותא וצריך בדיקה ושמא תטרף ולא תבא לידי אכילה וכתיב וזבחת ואכלת נוהגין לשחוט מקודם עוף וכיוצא בו לברך עליו. ומ"מ בי"ט דאין להרבות בשחיטה חנם או שאין לו דבר אחר לשחוט ישחטנו בלא ברכה וכשימצא כשר מברך על השחיטה ובלבד שלא הסיח דעתו בין שחיטה לברכה ולא דיבר דברים אחרים אבל בשחט בלא ריעותא ולא בירך לא יברך עוד אחר השחיטה וש"ך וכו"פ שם) ואם שוחט להאכיל לנכרים מברך שהרי ראוי' לאכילה אבל אם אין שם מי שיכול לבדוק לא יברך (פ"ח ותב"ש) ואם שוחט בבית המטבחים שהוא מקום מטונף יברך ברחוק ד' אמות קודם שיכנס לשם ולא ידבר עד אחר השחיטה (ועיין בחיבורי ח"א כלל ה'):
חכמת אדם · סימן ה׳, א׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.